<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב</h1>
<h2>דף קסב.</h2>
לשון התוספתא בבתרא היינו טעמא דנהגו לכתוב שריר וקיים דלפעמים צריך למחוק ולתלות אחר שנגמר כל השטר וכבר כתבו וקנינא ומקיימין התלייו' והמחקי' בסוף השט' וכותבין שריר וקיי' ולפי זה יכול לכתו' ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין בשטה אחרונה אף על גב דשמא עקר הגט הוא דהא איבעיא לן אי בעינ' ודן או לא ולא איפשיטא דהא כיון דאנו כותבין בסוף הגט כדת משה וישראל הוא במקו' שריר וקיים ולמדין שפיר משטה אחרונה ואעפ"י שבימי התנאים היו כותבין כדת משה וישראל כדאיתא במסכת ידים ואפ"ה קאמר תלמודא דאין למדין משטה אחרונה בין בגטין בין בשטרות מ"מ יש לומר שבימיה' היו כותבין אותו באמצע הגט אבל עתה שתקנו לכותבו בסוף הגט למדין משטה אחרונה ולפי זה צריך ליזהר שלא לכתו' שום דבר מעיקרי הגט בשטה אחרונה. ומנהג יפה הוא לפי זה לכתוב כדת משה וישראל ולא יותר בשטה אחרונה.
<h2>דף קסז.</h2>
כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובלבד שיכיר שם האיש ושם האשה והוחזקו שמותיהן בעיר שלשי' יום כמו שכתבתי במשרים בכתיבת שטרות פשוט בבתרא.
כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ובלבד שיכיר שמו ושמה שהם הם בעצמם או שהוחזקו שמותם בעיר שלשים יום ואפי' עד אחד או קרוב כשר לזה ואפילו אשה דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא כך פשוט בבתרא. מי פורע שכר הסופר כתבתיו במישרים בדיני פועלים ושם כתבתי שמן הדין יש לבעל לפורעו זולתי שתקנו חז"ל שתפרע היא כדי שלא ישהנה פשוט בבתרא. יש מן הגדולי' שכתבו שצריך הסופ' להקנו' לבעל הדיו והנייר והקולמוס קודם כתיב' וי"מ שאין צריך שמאחר שתקנת חכמי' היא שהיא תפרע הסופר הרי הוא כמו שאמר' היא לסופר הרי לך זוז והקנה הגט לבעל וכן נהגו העולם.
<h2>דף קעב:</h2>
אם כתוב בו היום גרשתי כשר שהרי הוא כאלו כתוב בו ביום שהוציא הגט בב"ד ותהיה מגורשת וה"ל כאלו כתוב בו זמן מפורש דהא ליכא משום בת אחותו ולא משום פירות. ולרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כמו שתמצא בנתינת הגט אם יש עדי מסירה באי זה יום הגיע לידה כמאן דכתוב בו זמן מפורש דאמי אף על גב דכי לא כתבו זמן כלל פסול אפילו לרבי אלעזר פשוט בבתרא.
<h2>דף קעו.</h2>
עדי' שחתמו בגט אחר שאלת שלום פסול כי חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו פשוט בבתרא.
